הגענו לפרק הקינוח, המוקדש כולו ל”אלמנט הישראלי”. כמישהו שהתחיל לרוץ בחו”ל, ופגש רצים ישראלים במרוץ או שניים בחו”ל לפני שחזר לארץ, יש לי כמה “הבחנות” – כדרכן של הבחנות, סביר להניח שהן לא מדויקות, בטח ובטח כאשר הן נוטות להכליל את כולם במקשה אחת, אבל אני חושב שבכמה נקודות יש מגמתיות כלשהי בנטייה הממצועת של ישראלים בהשוואה לרצי שטח ממוצעים במדינות אחרות
למי שאיכשהו פספס את יתר הפרקים בסדרה, ניתן למצוא אותם די בקלות בעמוד הזה
האלמנט הישראלי
חלק גדול מההבחנות וההמלצות שאני מביא פה שזורות כבר בפוסטים קודמים בסדרה, אבל תוך כדי כתיבה חשבתי ששווה להדגיש אותם בראייה ה”ישראלית”. חילקתי את ההבחנות האלו לכמה נקודות, אך יש ביניהן קשר חזק, וייתכן ובמידה כזו או אחרת יש דימיון (ואולי זו אותה הגברת) – ניסיתי לעשות קצת סדר, ונקווה שבסך הכל זה יעבוד
?אולטרה – ספורט קבוצתי
אין ספק שכיף לרוץ ביחד. בימים חמים, כשעייפים וקל לוותר – לדעת שקבענו עם חברים דוחף אותנו לצאת החוצה, מסגרת עוזרת לרבים מאיתנו, ובכלל – במיוחד כשרצים בכביש, יופי לרוץ בחברותה
בזוית ראייה אישית שלי, אחד הדברים שאני מאוד אוהב בספורט הזה הוא לפגוש המון אנשים מעניינים בדרך – בכל פעם שאני משתתף במרוץ או ארוע כזה או אחר אני נחשף לעוד אנשים, ועוד סיפורים – וזה מוסיף המון למה שאני מקבל מהספורט הזה
עם זאת, קשה לטעון שריצה הינה ספורט קבוצתי. למעט מקרים חריגים ומיוחדים – במיוחד במרוצי אולטרה – ברגע האמת, אתם על השביל עם עצמכם
אנשים נהנים לרוץ יחד בכל מקום בעולם כנראה, אבל בישראל זה נראה חזק יותר מאשר בכל מקום אחר. גם כשהייתי בחו”ל, נתקלתי בחברים שהתקבצו לקבוצה שמדי פעם יצאה לריצות ביחד, או שבה חברי קבוצה מדי פעם הודיעו על ריצה מתוכננת למקרה שלמישהו בא להצטרף – אבל הרושם שלי תמיד היה שרב האימונים הם סוליסטים
זה בסדר גמור לצאת לרוץ עם החבר’ה, אבל חשוב לזכור למה אנחנו מתכוננים. אל תגיעו למרוץ חשוב בחו”ל ותיבהלו אחרי כמה שעות שבהן אתם רצים, ואין אף אחד מסביבכם כדי לדבר איתו. גם אם אתם מתעקשים להגיע לארוע בקבוצה, מה שוודאי מוסיף תחושה כללית של ביטחון – צפו להיות על השביל לבד. אולי גם באמצע הלילה
?מוכנים לזה
!? זה מרוץ או צעדה
זה השלב שבו אני מבקש מכולכם לעמוד לרגע מול הראי, להסתכל לעצמכם עמוק בעיניים, ולחזור על המשפט הבא: “זה בסדר ללכת, זה בסדר ללכת, זה בסדר! ללכת”. נסו לתת דגש הולם בסיום עם הסימן קריאה
אם אתם קוראים את זה (כלומר, אתם כנראה ישראלים, וכנראה התחלתם לאחרונה או מתכננים להיכנס לעולם מרוצי האולטרה), סבירות של 95% שהמסלול שעברתם עד כה היה משהו כזה: בין שהתחלתם לרוץ כחלק ממשבר גיל המעבר, או כחלק מדיאטה, ובין שהתחלתם לרוץ אחרי המוצץ הראשון ומאז לא הפסקתם, כנראה שהתחלתם עם אתגר כלשהו שמתאפיין בהבדלת הריצה מהליכה (למשל, לרוץ ברציפות קילומטר), ולאט לאט הגדלתם את המרחק שאותו אתם יכולים לרוץ ברצף
בשלב מסויים הגעתם לאתגר האולטימטיבי של לרוץ מרתון. עברתם אותו בהצלחה – כלומר רצתם את כולו בקנאות תוך דילוג על קירות כאלה ואחרים, עם שינויים קלים מאוד בקצב או אם תחושה של ניצחון שליוותה הצלחה בשמירת קצב של רובוט לאורך המסלול
ואז, הגעתם לקיר האמיתי: “מה הלאה?”. לשמחתכם, שמעתם שקיים מושג של מרוצי “אולטרה” או במילים אחרות מרתון פלוס – מושג אידיאלי ליצירת המשכיות לאימוני הריצה
ואכן, קיימים מרוצים רבים בעולם שבהם הרעיון הוא לרוץ מרחקים ארוכים יותר באופן די דומה לריצות מרתון
בארץ, אין הרבה כאלה, ואז נכנס לעניין אלמנט השביל או השטח. פתאום צריך לרוץ בשבילים כדי למצוא מרוצים ארוכים מספיק
הסיפור אולי קצת שונה בין אנשים שונים, אבל ממה שאני רואה, רוב שואפי ה”אולטרה” בארץ הגיעו לשם מתפיסת המרתון פלוס, ולא מתוך אהבת ריצות השטח. סביר להניח שאני טועה בהרבה מקרים, אבל בואו נזרום עם ההבחנה הזאת
התפיסה הזאת יוצרת קיבעון פסיכולוגי כנראה של דבקות בעניין הריצה – באנו לרוץ, וברצף – הרי זה האתגר
זוכרים את התרגיל מול הראי? הסתכלתם לעצמכם טוב טוב בעיניים? אם הבחתנם שבמהלך המשפט קשה לכם להישיר אל עצמכם מבט, או שקשה לכם לתת דגש על סימן הקריאה. אם הרגשתם שהגוף נתפס, או שהבחנתם בעוית קשה בפרצוף שמולכם – כנראה שהסימפטום קשה אצלכם במיוחד, ותצטרכו לעבוד על זה יותר מאחרים
תרגיל ראשון שאני ממליץ לפני שאנחנו מתחילים לעבוד על טכניקה, זה לשנן את המשפט, ולחזור עליו מול הראי כל בוקר לפני ריצת הבוקר שלכם, וכל ערב לפני השינה – במשך לפחות שלושה שבועות ברציפות. בשביל לצלוח אתגרי סיבולת (בעיקר מסוג מרוצי ההרים האירופיים) – אתם צריכים לסלק מהראש כל מחשבה על כך שהליכה זה משהו רע
אבל מה הבעייה עם סימפטום הריצה, אתם שואלים. הרי מדובר במרוצים
רצתם מרתון במהירות מצויינת בלי בעייה, ועברתם ל”ריצות שטח” בארץ. צלחתם בהצלחה אפילו את הסובב, שידרגתם ל-100 ק”מ, ואחרי שגם את זה עברתם תוך שרצתם כמעט את כל המסלול, הנה אתם מוכנים לכבוש את הפודיומים באירופה. את 100 הקילומטרים בסובב עשיתם ב-14 שעות, ולא הייתם בטוחים אם זאת תוצאה טובה או לא עד שעשיתם בדיקה זריזה לגבי מה שקורה באירופה – והנה להפתעתכם – במרוץ היעד שלכם באירופה, במסלול של 80 קילומטרים בלבד, עם אותן 14 שעות סולידיות (כלומר, קיצרתם את המסלול, והשתמשתם בזמן העודף להפסקות עישון ובתי קפה על הדרך) – תסיימו את המרוץ במקום השני, ועם טיפה מאמץ, קביעת שיא מסלול חדש ממש ממש בידיים שלכם. יאללה, אירופה תיזהרי – הישראלים באים
והנה אתם במרוץ. מתחילים עם קצת עלייה בשביל – קצת יותר טכני מהסובב, מזכיר לכם כמה שבילים שיצא לכם לרוץ בהם ביער בן-שמן. שום דבר שאתם לא יודעים לעבור אותו בריצה בשלום. נותנים גז, מקללים קצת כשיש כמה חבר’ה שעוברים להליכה ומעכבים אותכם בשבילים צרים. ככה אתם ממשיכים כ 10 קילומטרים במצב רוח טוב, ואז קיר. בום
אבל ממש. קיר. אתם צריכים לטפס קצת עם הידיים, ואחר כך מגיעה לפתע ירידה טכנית במיוחד, ומלאה בבוץ
מה זה? זה מרוץ, לא? איך אני אמור לרוץ פה??? אתם נושמים עמוק, עוברים את שני הקילומטרים הבאים במשך כשעה ששואבת מכם חצי מהחיים, ואת כל האנרגיה של המרוץ. אחר כך מגיע עוד מקטע של שני קילומטרים שאתם יכולים לרוץ בהם. אתם פותחים כאיילה שנרדפת על ידי לביאה רעבה במיוחד. זאת כבר לא אסטרטגיית מרוץ, זאת ריצה על נפשכם מהמסלול המקולל שסוף סוף עזבתם, והנה המסלול חזר לשפיות, ועכשיו אתם יכולים להשתחרר – בעיקר נפשית – וגם לפצות על הזמן שבזבזתם קודם
ואז אתם מגיעים לעוד מקטע טכני מאוד שאין שום סיכוי שתרוצו בו. אתם מנסים קצת לדמות ריצה בדילוגים עד שאתם מחליטים שלחזור בחיים זה גם חשוב, ובינתיים הבנתם שהפודיום זה כנראה לא היום. עוברים להליכה. הליכה איטית, גרירת רגליים … והראש מתחיל לעבוד שעות נוספות – אולי אין לכם עדיין ממש כאבים פיסיים, אבל לא בשביל הטיול הזה באתם עד לפה, והראש מתחיל לשכנע אתכם שזה לא זה, זה לא מרוץ. אולי זה הזמן לפרוש
אולי הדוגמה הזאת היא לא מדוייקת, אבל היא באה להמחיש את הסכנה הפסיכולוגית שצפוייה לרבים שמגיעים לראשונה למסלול ריצה טכני מחוץ לישראל, עם מנטרה של לרוץ כל עוד אפשר, והנחת עבודה שהמרוצים בישראל מייצגים את מה שתתיקלו בו גם מחוץ לגבולותינו
למעשה, בהרבה מאוד ריצות אולטרה-שטח מאתגרות, יש חלקים רבים שבהם לא ניתן (או ממש ממש קשה) לרוץ. המטרה שלכם היא לסיים את המרוץ – ראשית במסגרת מגבלות הזמן של המרוץ, ומעבר לכך – מהר ככל שאתם יכולים. הליכה (כמו גם מנוחה, אכילה ושתייה) היא חלק מארסנל הכלים שלכם, וראוי להתייחס אליה כך
בין שתרצו או לא – אם אתם מכוונים למרוצי שטח מאתגרים מחוץ לשטחי ישראל כנראה שתלכו בהם – ראשית ראוי ליישר ציפיות, ולא להניח שמרוצי סובב עמק או הר לעמק מייצגים את תוואי השטח שתיתקלו בו, וכדאי גם להתכונן – ברמה הפסיכולוגית ודאי, ואולי גם פשוט להתאמן קצת על הליכה (תתיעצו עם המאמן שלכם אם אתם לא בטוחים איך) – אתם תשתמשו בזה
זה בסדר וחשוב להיכשל – קחו סיכון
אני חוזר כאן אחורה למשהו שהזכרתי ממש בתחילת הדברים – פידבק שקיבלתי מספר פעמים בעבר מישראלים כאשר עמדתי לצאת למרוץ כשחשבתי שאני לא מוכן אליו, או שאין לי מספיק זמן להתכונן אליו. נראה שיש התנגדות עזה לתפיסה של לצאת למרוץ במצב כזה. אני לא בטוח לגמרי מה מאחורי זה, אבל בסך הכל נראה שיש לרבים חשש או התנגדות עזה לפחות לרעיון של להיכשל במרוץ
אנחנו לומדים מכל אימון ומכל מרוץ שאנחנו עוברים, אבל סביר להניח שאנחנו לומדים יותר כאשר משהו משתבש ואנחנו לא מצליחים. במיוחד עם אחרי כישלון כזה אנחנו מסתכלים חזרה, ובמקום להתעסק באגו הפגוע אנחנו מנתחים את המצב ומנסים להבין מה עבד טוב ומה יכולנו לעשות אחרת
בעולם העסקי הבינו את זה די מזמן. בעולם הריצה החובבנית יש לנו הרבה פחות מה להפסיד. הרי באנו כדי להנות מחווית הריצה, מהאוירה של המרוץ, מהאנשים, מהנופים, ומהמקום באופן כללי. אין שום סיבה לא להנות מכל הדברים האלה, וודאי מהאתגר, גם אם יש סיכוי של 90% (במקום 2%) שלא נצליח לחצות הפעם את קו הסיום
תסתכלו על זה כך – אותו מחיר, אותה החוויה, יותר הזדמנות ללמוד ולהשתפר, במחיר של קצת אגו פגום. האמת, לי פחות ברור איך לוותר מראש (ולהכריז למעשה על כישלון) משפר את האגו
אז קדימה – אם החלטנו שאנחנו הולכים על אתגר, אז אפשר גם כזה ש … יאתגר אותנו. סיכוי גבוה יחסית לכישלון זה חלק מהאתגר
סבלנות
יש ממתין שמגיע לחפצו, וממהר – שיכשל“. רבי שלמה אבן גבירול”
אני לא ממש מחדש פה למי שעשה מרוצים ארוכים, ובכלל זה גם חצי-מרתון. אם יצאתם לדרך עם תוכנית כלשהי למרוץ, תידרשו לקצת סבלנות בחלקו הראשון של המרוץ כדי שתוכלו לעמוד בתוכנית גם בחלקים מאוחרים יותר
האדרנלין של המרוץ, הטייפר, הרצון להפתיע את עצמנו ולגלות שבמהלך הלילה האחרון הכפלנו את היכולות שלנו, יחד עם הידיעה שאם נתאמץ מספיק וננצח במרוץ נקבל חולצה נוספת – גורמים לאנשים בכל העולם לשכוח את כל מה שתכננו ברגע שנשמעת יריית הפתיחה, ולרוץ קדימה מהר הרבה יותר ממה שתכננו. זאת לא בעייה ישראלית
ובכל זאת, אנחנו הישראלים לא ידועים בעודף הסבלנות שלנו – ואני מקבל תזכורת לזה בכל פעם שאני עולה על הכביש, אז חשבתי שראוי להזכיר את זה פה בכל זאת
כפי שציינתי, הנושא אינו שייך בבלעדיות למרוצי האולטרה, אך ככל שהמרחק והקושי עולים, כך תשלמו יותר (ולאורך קילומטרים רבים יותר) על טעויות בניהול המרוץ בתחילתו
בעצמי, אני טועה בנקודה הזאת לא פעם, וגם במרוץ בגראן קנריה התחלתי מהר מדי. אחד התירוצים שלי הוא שלפי השעון שלי הייתי מאחורי הקצב, ולא רציתי להיפסל כבר בתחנה הראשונה, ורק כשהגעתי לשם הבנתי שהתקדמתי מהר מהמתוכנן. מאוחר יותר, כאשר גיליתי שטעיתי בהבנת המסלול ותכנון הקצבים – הסתבר שהזמן שהרווחתי עזר לי מאוד, אבל מצד שני כנראה שילמתי בעייפות מהירה מדי של השרירים והלב
עקשנות – להשתמש בזה
כבר ציינתי שעקשנות היא כנראה התכונה העיקרית שעזרה לי לצלוח מספר מרוצים שהיו על גבול דק בין סיום ופרישה
קצת הכללה, אבל איפה שהטבע לא נתן לישראלים סבלנות, הוא כנראה פיצה בין היתר עם מנה יפה של עקשנות. זאת תכונה שאנחנו משתדלים להצניע בחיי היומיום. יום המרוץ זה לא הזמן להצניע – תנו לעקשנות להשתולל
לסיכום
אחרי שמה שתוכנן כפוסט בודד שמתעסק בניסיון להבין איך הצלחתי לסיים בהצלחה את מרוץ טראנס גראן קנריה גלש והפך לסדרה בת 5 פרקים, הרשתי לעצמי להוסיף כמה הבחנות כאן, שקצת גולשות מהנושא המקורי, אך אני מקווה שאולי יעזרו לחלק מהקוראים
יש בארץ ספורטאים פנטסטיים, שכבר כובשים את העולם, ובדרכם לכבוש מקום של כבוד לישראלים בריצות שטח. העצות וההבחנות כאן כנראה לא רלוונטיות להם, והם בכל מקרה לא הקהל שצריך לשאוב עצות ממני
יחד עם הניסיון בתחום שהולך וגדל בארץ, התחילו לצוץ מאמנים וקבוצות עם פוקוס על ריצות שטח. יש כבר כמה קבוצות מצויינות ומאמנים מנוסים בתחום, ובקרוב רוב ההבחנות כאן כבר לא יהיו רלוונטיות לגבי ישראלים
אל תשכחו – צאו לדרך, עשו לעצמכם תוכנית התחלתית למסלול כדי שתדעו למה לצפות עד כמה שניתן, ואז יישארו גמישים וקשובים לדרך, לתנאים ובעיקר לגוף. כשקשה – ויהיה קשה – תנו לעצמכם עוד קצת זמן לנסות לנוח או פשוט להוריד מהירות לפני שאתם מחליטים לפרוש מהמרוץ
לסיום, הנה קטע וידאו שצילמתי במהלך המרוץ בגראן קנריה
!בהצלחה
מעולה -חוות דעת חשובה וטיפים חכמים גם למירוצים בישראל !!
באיחור קטנטן … 😉
תודה רבה, שמח לשמוע!!